אם גם אתם מעסיקים המנהלים תחתם עובדים, אתם כנראה כבר מבינים את החשיבות של היכרות עמם ועם המגבלות והאילוצים שככל הנראה יש לכל אחד מהם. כל מעסיק יודע לתת לעובדות שלו בהריון את הזכויות שמגיעות להן, יודע איך להתייחס לעובדים עם ילדים עם אתגרים רפואיים, ומבין את החשיבות של היכרות עם האילוצים של עובדים שסובלים מאלרגיות שונות. יחד עם זאת, כאשר מדובר על מעסיקים חילונים עם עובדים דתיים ושומרי מסורת, נראה כי ישנו לעתים פער בין ההבנה של המעביד לבין אורח חייו של העובד, וזה משהו שעשוי לגרום למתיחות ולתחושה של חוסר סיפוק מצד העובד. אנו לא מדברים כמובן על החגים המעוגנים בחוק, אלא על דברים בסיסיים יותר בשגרת יומו של העובד המסורתי והדתי. בואו נדבר על כמה מנהגים שחשוב שכל מעסיק יכיר.
תפילה וקריאת כתבי קודש
הדבר הראשון שצריך לדבר עליו הוא התפילה. אדם דתי מתפלל שלוש פעמים ביום – תפילת שחרית בבוקר, תפילת מנחה בצהרי היום ותפילת ערבית בערב. לצורך כך העובדים ירצו לקחת הפסקה כדי להתפלל ואפילו יקראו תהילים להצלחה (וזה נכון אגב לגבי גברים ונשים כאחד) ועליכם לתת להם את הזמן לעשות זאת בצורה מסודרת וברורה. שימו לב שיש חלון זמנים לכל תפילה של כמה שעות בערך, ככה שזה לא משהו שחייב להיעשות תמיד באופן מיידי. זה בהחלט בסדר לדבר על זה עם העובדים, להבין מתי הם זמני התפילות ולראות ביחד איך אפשר לפנות לזה זמן. זכרו שעבור דתיים זה דבר חשוב וחיוני ותנו להם את ההרגשה שאתם יודעים את זה, גם אם אינכם מבינים זאת ממקום אישי.
נטילת ידיים
מנהג די בסיסי בעולם היהודי וכזה שהרבה אנשים דתיים מקפידים עליו (וכאן 5 דברים שלא ידעתם על נטילת ידיים). ישנם כללים ברורים מתי יש ליטול ידיים ולפעמים יש כאלו שיקפידו על זמנים מסוימים, בעוד אחרים יקפידו דווקא על המועדים האחרים. מבחינתכם כל שצריך הוא לדאוג לכוס נטילת ידיים שתמצא באופן קבוע בכיור שבשירותים במקום העבודה ובכיור של המטבח.
הנחת תפילין
התפילין הוא תשמיש קודש הכולל בתוכו פסוקים מהתורה ומניחים אותם על הראש ועל היד. זוהי מצווה שמקורה בתורה ומבחינת ההלכה מותר להניח תפילין בימי חול ובשעות היום ולא בימים מיוחדים כמו שבת או חגים. הדבר הזה אומר שהנחת התפילין (מצווה שמחויבים בה גברים בלבד) זה משהו שיעשה בדרך כלל בשעות העבודה. גם כאן עליכם להכיר זאת ולאפשר לעובדים שלכם את רבע השעה ביום להנחת התפילין.
כשרות
את הכשרות כולנו פחות או יותר מכירים, אבל לא כל מעסיק יודע לאפשר לעובדים שלו שומרי הכשרות את התשתית להקפדה על כך. בכל מקום עבודה יש מטבח בדרך כלל, והדבר החשוב ביותר שצריך לעשות הוא לאפשר הפרדה בין כלים בשריים וחלביים ולהביא כלים שעברו הכשרה (תהליך ממש פשוט שכל אדם דתי יכול לעשות). כמו כן כדאי להבין מכשירים כפולים כמו טוסטרים ומיקרו, כך שכל עובד ירגיש בנוח בעניין הזה, ומומלץ לעשות זאת מפני שהרבה מאד אנשים שכלל לא מחשיבים עצמם דתיים, מקפידים בכל זאת על הלכות כשרות בסיסיות.
לסיכום
נגענו כאן בהרגלים ומנהגים בסיסיים למדי של עובדים דתיים. בתור מעסיקים עליכם להכיר את העובדים שלכם, את המגבלות, האמונות והרצונות שלהם, ועליכם לאפשר להם לקיים אותם בצורה נוחה ונעימה. זה בהחלט בסדר גמור לדבר על הדברים, להבין יחד איתם למה הם מצפים ולעשות את הכל בפתיחות ושקיפות.
